עָמַדְנוּ שָם לְיָדְךָ
בַּאַזְכָּרָה שֶל חַיָל,
וְאַתָה בֵּן, רָחוֹק מִתָּמִיד.

מַבָּטֵינוּ הִסַטְנוּ, הִסְתַּרְנוּ הַדְּמָעוֹת
רָחַקְנוּ לְאָחוֹר,
כִּי הָיְתָה זוֹ אַזְכָּרָה שֶל חַיָל אָחֵר,

יָדֵינוּ נִמְשְכוּ אֶת הָאוֹתִיוֹת הַחֲקוּקוֹת לְלַטֵּף,
עָלִים כְּמוּשִים לֶאֱסֹף מִבֵּין הַפְּרִיחוֹת,
וְאַתָּה כֹּה רָחוֹק.

לֹא רָצִינוּ שֶיִרְאוּ כְּאֵבֶנוּ, אֶת דִמְעוֹתֶנוּ,
זָרִים וּרְחוֹקִים הָיִינו
לְיַד בְּנֶנוּ.