לא הצלחתי להכיר מספיק, לצערי. אך מהשנתיים שלמדנו יחד, רותם ואני, למדתי להכיר את אופיו המיוחד.
רותם, אופיין בשלוותו, ויכולתו לייצור קשר חם ואכפתי עם כל הסובב אותו.
תמיד היה פעיל למען ייטב לכולנו.
צר לי נורא על האבדה הגדולה שנפלה בחלקכם, בחלקנו.
אנא יהיו חזקים.
אלה נוב
מי הגבר כי אגבר
מן העץ, שהכרתי כחבר בנעימים
עלה נצר ונכרת.
יש כוח לזכור וכוח לשכוח
חבר מרפא אל,
מי עוד ירפא
מי עוד ירחם.
ידיד לעולם
דוד צמח
רפא"ל
לשמואל, חיה, סיון, מעיין, ומור היקרים
כל- כך חבל שלא זכינו להכיר את רותם שלכם, שלפי הסיפורים הנשמעים היה מיוחד כל- כך.
כל – כך חבל שאלו הנסיבות בהן אנו מכירים אתכם, אך מהמגע הקצר כל – כך והכואב, מיד הכרנו שפגשנו אנשים מדהימים, הורים נפלאים, ובנות מקסימות. וכל שנותר לנו הוא לאחל לכם שתצליחו לאגור כוחות ולהמשיך ביחד כי אתם משפחה נפלאה.
רותם, לעולם לא ימוש מזיכרונכם, לא ברגעים עצובים, ולא ברגעים שמחים, ואנו בטוחים שמה שרותם היה רוצה הוא, שהרגעים השמחים יהיו רבים ככל שאפשר.
בכל ליבנו אנו מאחלים לכם שמעתה לא תדעו עוד צער.
היו חזקים.
אברהם ויהודית
מירית וחן
קרן ואלי
עמיר וארנון
ונטורה
לכל משפחת אגבר היקרה:
חיה האם, שמואל האב, סיון, מעין ומור האחיות, דור הסבים והסבתות וכל הקרובים:
האבל הוא לא רק שלכם, הוא גם שלנו. שלי. גידלנו את ילדנו זה ליד זה וזה של זה, עד כי קשה לומר לפעמים מי מטפל בילדים של מי. ראיתי את רותם, הילד הרך גדל ומתפתח לגבר גדול ממדים. ראיתי את אופיו מתחשל וכיצד ברבות הימים לקח החלטות שהפתיעו את כולנו בתעוזתן והראייה למרחוק. נהניתי לשוחח אתו על מהלכיו בחיים ובפרט על החלטתו ללמוד "דיפלומטיה" כמו גם על רשמיו החזקים מסין הרחוקה.
אני הזקן מקשיב לנער הזה ושותה בצימאון את חוויותיו כמרקו פולו בהיפוך מופע. את פרטי השיחות לא אעלה כאן אך ברצוני שתדעו שהבן שלכם נהנה שם מכל רגע ולמרות שאין בכך נחמה – חשבו נא גם לחוויות שרבים אחרים גם בשנת דור לא יזכו להן.
חייב אני עם זאת להודות שפן אחד בחייו שמר הוא לעצמו ורק כעת נפתח צוהר קטן. מתכוון אני לפעילותו בצבא. כבחור שלא רץ מהר לספר לחברה הוא הגיע ביחידתו למשימות של יחידת עילית, דבר שאתם ואני לא שיערנו כלל.
אני כשכן וחבר של המשפחה גאה בבנכם המצטרף באירוע הנוראי שקרה – לחבורת הלוחמים – שבזכותם מדינת היהודים יכולה להתקיים כאילו היה זה ילדי שלי.
זכרו יהיה עמדי כל עוד נשמה באפי.
אהרון פלד – ארי
פברואר 1999
לחיה ושמואל
לצערי לא היכרתי היטב את רותם, אבל אני יודע שהוא היה בן אדם בכל המובנים של המילה משתי סיבות:
א. קודם כל הוא היה הבן שלכם ולכן דומה לשניכם: טוב לב, נותן הרבה אהבה לכולם, תמיד מוכן לעזור לזולת ושם אינטרסים של הקרובים ואחרים לפני האינטרסים האישיים שלו.
אפשר להמשיך לכתוב ולכתוב והמחברת לא תספיק, אם ארצה לתאר את כל תכונות האופי היפות והטובות שלו, הבן שלכם.
ב. שנית, לצער כולנו אלוהים תמיד לוקח את הכי טובים טרם עת. אני לא יודע למה ועל זה אני כועס עליו, למרות שאסור לכעוס על אלוהים.
אני פונה אליכם ומתחנן ומתפלל שתצאו בשלום מהאסון שנפל עליכם וזאת קודם כל עבור הבנות שלכם שצריכות אתכם חזקים ובריאים.
גם אנחנו החברים אוהבים וצריכים אתכם.
אני אוהב אתכם.
מנדל איינהורן
17.02.1999
שלא תדעו יותר צער.
משפחת אגבר היקרה,
חשבתי לכתוב מילים בבית ולהגיש על נייר יפה ולתקן טעויות, אך החלטתי שהדברים היוצאים מן הלב הם האמיתיים והם האוהבים.
הכרתי את המשפחה לפני הרבה שנים. משפחה חמה אוהבת, מלטפת, הורים מדהימים – לכל ילד נותנים ונותנים. 4 ילדים לתפארת, אין מילים לנחם.
לפני כשנה הפכתי להיות אמא. כשקיבלתי בשעה 7:00 בבוקר מאימי את הבשורה המרה, הבטתי בביתי דנה ודמעות זלגו מעיני. לאבד ילד זהו אסון גדול. ישר חשבתי על עצמי. שוב הבטתי בדנה ושוב חשבתי כמה הכאב גדול. רואה אני אתכם עכשיו יום יום משפחה חמה עדיין… משפחה אוהבת עדיין. אצילי נפש… מדברים דברי חוכמה בעודכם בשיא הכאב, משפחה מאוחדת. הנני בטוחה שתרימו ראש אל השמיים ותבינו שזה מה שרותם רצה. שתמשיכו אתם להיות צעירים לנצח לחיות את היום ליהנות מהרגע ולהיות פשוט אתם, כמו שאתם כמו שהכרתי אתכם. אני מצטערת שהכרתי אתכם טוב יותר באבלכם הכבד, אך הכבוד הוא כולו שלי, לציידכם אעמוד לנצח – מבטיחה –
תהיו חזקים, כי כאלה אתם וחישבו רק שזה מה שרותם רצה… והיה רוצה שיהיה…
שלכם יעל הנקין – וייס
8596622 – 08
לשמואל וחיה,
קשה לחשוב איך זה לאבד בן.
אני זוכר את רותם כשהיה ילד, ופגשתי אותו אצל חיה וחזי, כשהיה מתארח אצלם.
מי יתן ולא תדעו עוד צער מימכם.
תהיו חזקים עבור הבנות.
שוקי וגוסטה סגל
שמוליק יקר,
בתקופה הקצרה שנזדמן לי לעבוד אתך יחד, נתגלת לי כאדם מיוחד ושונה מהנוף האנושי באלתא, רגיש, איכותי, אמין בקיצור בן אדם אמיתי.
אין מילים בפי לנחם אותך וכי מה אפשר לומר, חשתי נפגע אישית כאשר שמעתי את בשורת האיוב.
מי יתן ותצלח להפיח מעצמך את הרוח להמשך ולו למען הנשארים שזקוקים לך.
שמולי! תמיד אהיה עם אוזן קשובה למענך.
גרשון בר-אור
18.02.1999
רותם כבן לי.
הבאמת?
או שאתה עומד להיכנס בכל רגע, להצטרף ולשאול, למה כולם כאן וכך…
חלל שהותרת חלל.
חור שחור.
באף לשון ובכל הלשונות (שלמדת ואהבת) לא ימצאו מילים…
שכול, יתמות, כאב נורא, אובדן סופי, טוטאלי שאין אחריו שאין בלתו.
המון רגשות, אפס רגשות
הכל…לא כלום…מאומה…אימה… לפני… אחרי… עבר… עתיד, הווה נורא מכל… והחיים?
והתוכניות?
האהבה?
אישה?
ילדים? נכדים? נינים?
הבאמת אינך?
ולאן נוליך את הכאב?
והגוף צר מהכיל את
והנשמה מחשבת להתפוצץ מ
להתנפץ אל
אך לא!
אני רוצה לספר לך, רותם, על בני משפחתך.
לו ראית אותם, את הוריך, הקרועים מכאב על בנם, על יחידם, אשר אהבו, על רותם, מסתכלים באהבה, בדאגה על הוריהם, אל ילדיהם, אל בני דודיך.
לו ראית את אחיותיך שכאבן מתמזג עם האהבה ועם הכבוד זו לזו, להוריך, לסבא ולסבתה שלך…
ואלה הזקנים, שחשבו שראו כבר הכל, שהיו כבר בכל מקום ממלמלים, חיה, שמואל, צריך לשמור והבנות…
ומבטים של תוגה, איך חמים ואוהבים ומבטיחים ומחזקים, וחיבוקי תמיכה ואחדות עוברים מאחד לשני והחדר מלא אותם.
אצלך בבית, בסלון, האהבה, הדאגה, הכבוד זה לזה, דור לדור, מקבלים ביטוי נאצל ומלא…
לו ראית, היית מחייך חצי חיוך צנוע שלך, טוב וחכם ואומר: "אני יודע, אמרתי לכם…".
הוריך, והורי הוריך ואחיותך, ובני משפחתך שסללו את הדרך, שהאירו את האור, ושאתה הוא פריים הולכים היום, מהאם… בדרך לאורך…
באצילות נפש, באיפוק, בלב מלא אהבה, בצניעות, על משמר האנושיות, כבוד האדם, חירותו…
רותם, כל יום אנו לומדים עליך, מכירים אותך יותר. דברים שלא ידענו, שלא סיפרת לנו, בצניעותך כי רבה, בשקט דרכך יוצאים לאור, אט אט, קמעה קמעה.
כך רותם, צנוע, נחבא אל הכלים, אומר מעט ועושה הרבה, נאבק בשקט אך בבטחה, בנחישות ובעקשנות, ללא הרף וללא הרפות. רותם, שלבך גדול ורחב, ויש בו מקום לכולנו ולכולם.
ויש חיבור של יתמות ואובדן בינינו לבין אלפי סינים זרים, בארץ לא להם, שאבדת להם, רותם ולא תוסיף להבין ללבם, לכאוב את כאבם, לזעוק את זעקתם, לנסות למצוא מרפא ומזור לחוליים. גם הם נשארו חשובים, ללא מגן.
הבטחתי לסיון לשמור על הוריך, אני מבטיחה גם לך, רותם, לנסות ולעשות כן.
רותם שלי,
אני מלאה אותך, אני נפרדת ממך
ימתקו לך רגבי עפרך…
ובקש עלינו….
יהודית
יש אנשים
שאין רבים כמותם
שקטים כמו משב רוח רענן
צנועים כדמותו של איל.ן
יש אנשים
שעושים בשקט לאחרים
שנוגעים במצוקתם של בני אדם
ולכן משאירים חותמם.
ענן כבד מכסה את ליבנו
כשנעלם מן העולם בן אנוש מאלו
נותרים לבדנו
וכל כך כל כך מתגעגעים
לפרח שגדל עמוק בתוכנו.
מוקדש
לרותם אגבר
בנם של חיה ושמואל
ואחיהם של סיון, מעין ומור.
אוהבת את כולכם
וכואבת מאד מאד את
האסון הנורא שנפל בחלקינו.
סיון לזר
למשפחת אגבר היקרה כל כך.
אין בליבי מילים להביע את הצער על האסון הנורא שפקד אתכם. אני משתתפת מעמקי נשמתי וכואבת את צערכם.
ברגע ששמעתי כאילו שהאוזניים שלי נאטמו וסירבו לשמוע, כל שרציתי כי השיר המיוחד הזה יהיה שייך למישהו אחר!.
מאז שאני זוכרת את עצמי הכרתי את ביתכם כנעים וחמים עם ריחות בישולים מעוררי תאבון, ספר על השולחן, שלווה, אהבה וכריות מסתובבות בין הרגליים.
כפי שהכרתי את משפחתכם, משפחה צנועה ושקטה, אנשים בעלי דעות וכשרונות, כל אחד מכם בדרכו שלו ידע מהי עזרה לזולת ואכפתיות. ביתכם היה בית פתוח לאנשים ואפשר היה להרגיש בכם את האהבה לארץ ישראל. יש בכם המון תכונות מקסימות וטובות שהכרתי בחיי ואתם משפחה מיוחדת מאד במינה שלא הכרתי עוד אחת כמוה.
אני חושבת שרותם היה שיקוף של כל אלה והכיל בתוכו את כל הדברים הנהדרים והנפלאים שעליהם גדל. הן בצניעות כמו שחיה אמרה "נחבא אל הכלים" ובעזרה ואכפתיות כלפי הזולת, למד מקצוע כל כך מיוחד ויפה כמוהו.
נקטף לנו פרח אמיתי ויקר כמוהו והכאב עצום.
רציתי לומר לכם, שאני חושבת עליכם המון המון,
אני רוצה לחזק ידיכם, ולעשות כל מה שתירצו ותבקשו.
אתם אנשים כל כך מיוחדים ומקסימים
וכואב לי כל כך, כל כך.
תהיו חזקים!
אוהבת אתכם.
שלכם
סיון לזר
את רותם הכרתי למרות שלא ראיתיו. ראיתי אותו דרך התמונות ששמואל הראה לנו בעבודה, וליווינו אותו לאורך כל דרכו בסין וכאן.
כמי שמכיר את שמואל מקרוב יודע אני מה עובר עליו ועל משפחתו. נפשו הרגישה והעצומה ניצבת מול הכאב.
תהיו חזקים כמו ששמואל יודע להיות.
אני מחזק את ידיכם כמו ששמואל מחזק אותנו כל הזמן בעבודה. כולנו הילדים של שמואל.
באהבה
יגאל אילון
לשמוליק וחיה
קשה וגם בלתי אפשרי למצוא ניחומים באסון הכבד שפקד אתכם כרעם ביום בהיר.
קשה לנחם הורים שגידלו בעמל ואהבה, טיפחו פרח ופנינה אך הגורל כה התאכזר להם.
צניעותו, אהבתו לזולת ושיעור קומתו לצד תרומתו לצה"ל ואהבתו לבני משפחתו ילוו אתכם כל ימי חייכם ובהם תמצאו נחמה פורתא.
שלכם,
בידידות ואהבה
מרדכי פיכמן
17.2.1999
משפחת אגבר היקרה והאיכותית,
נפל עליכם האסון הכבד ביותר שיכול להתרחש בחיי אב ואם ואחים. לצערי ברב אם כל מה שאני יכולה לגייס אין לי מילים לנחם אתכם אלא לאחל ולבקש מכל אחד ואחד מכם וכולכם יחד, להסתכל קדימה ולבנות את עצמכם ומשפחתכם מתוך השבר מחדש.
שמואל אותך אני מכירה יותר מהאחרים במשפחתך על בעקבות סיפוריך אני מרגישה שהכרתי את כולם כבר מזמן במיוחד את חיה וכמובן רותם שעליו לא הפסקת לדבר ולהתגאות בו. לצערי לא הצלחתי להכירו אישית וכך זה יישאר לעד.
אתך לפעמים אני "רבה" בעיני "אלתא שלנו", אבל אתה יודע כי תמיד כיבדתי אותך ואפילו אהבתי ואוהבת אותך כידיד.
אתמול נוכחתי בביתכם לא רק בכובע העובדת הסוציאלית של אלתא, אלא בעיקר כחברה קרובה שלך ואל תשכח זאת.
אני לשירותכם לאורך כל הדרך משפחה יקרה.
במלוא הכבוד על הערכים שהקנתם לילדכם.
אסתר פרי
31/07/2000
חיה ושמואל אהובים
אומנם חלפה שנה וחצי מאז שרותם … ואת השיר מצאתי בערך חודש
אחרי, אבל רק עכשיו אני כותבת לכם.
כולם אמרו כמה שזה לא פייר וכמה הגורל אכזר , אבל אני חשבתי כל
הזמן "מה רותם מרגיש עכשיו ?!" ואיך כל-כך קשה לכם ולנו להמשיך
ככה בלעדיו .
אבל אתם עושים את זה בצורה מעוררת הערצה , גם אם זה רק כלפי חוץ!
כשחושבים על רותם, כמובן שעולים כל הזיכרונות : מהבית בתל- אביב,
שתמיד היה כל-כך כיף לבוא לישון בו ולשחק כולנו ביחד ואחר כך בכל
הטיולים המשותפים לכינרת ולאילת, יום – כיפור שעשינו יחד בגן – יבנה
ומשחקי ה"רמי" וה"מונופול" שנמשכו אל תוך הלילה. רותם הוא חלק
מזיכרונות הילדות המאושרים שלי .
עכשיו הכל מתערבב , התמונות מסין של רותם ה"גדול" עם התמונות
בכינרת של רותם של פעם .
אני תמיד אזכור את רותם ואת כל הרגעים שהיו לנו יחד !
כשמצאתי את השיר הזה ישר חשבתי על רותם וכמה הוא מתאים לו ובטח
גם רותם עף מעלינו בשלווה ואנחנו חולמים עליו…
בסין שמעתי
יש פרח נדיר
שמצמיח עלי והב
ובערב אומרים
עם שקיעה אדומה
הוא פורס עלים
ועף….
אני ילד קטן
שעדיין הולך
אחריו
מכל הלב ועם המון אהבה
קרן