שוֹנֵאת אֲנִי דְּלָתוֹת,
דְלָתוֹת נִפְתָּחוֹת, דְּלָתוֹת נִסְגָרוֹת.
דְלָתוֹת שֶל בְּשוֹרוֹת רָעוֹת
דְלָתוֹת שֶל גְּזֵירוֹת.
דֶּלֶת הַנִּפְתַחַת בְּפֶּתַח בֵּיתִי
הֵם בָּאוּ בָּה לוֹמַר לִי שֶבְּנִי,
שֶבְּנִי שֶלִי שוּב לֹא יִכָּנֵס,
בְּנִי שֶלִי שוּב לֹא יִכָּנֵס
בְּעַד הַדֶלֶת הַנִפְתַחַת.
דֶּלֶת חַדְרִי הַפְּתוּחָה תָּמִיד,
פְּתוּחָה תָּמִיד לִיְלָדַי שֶלִי,
שֶיָבוֹאוּ שֶיַרְגִּישוּ אֲהוּבִים שֶיְחַבְּקוּ וִיְנַשְקוּ,
וּבָּאוּ בָּה הַשְּלִיחִים…
דֶּלֶת חַדְרְךָ הְַסגוּרָה, בְּנִי,
דֶּלֶת חַדְרְךָ הַחֲתוּמָה בְּפַנַי
וְיָדִי הַקוֹפֵאת בְּצִינָה וּבְּפָחַד,
יָדִי שֶאֵין בָּהּ הַכּוֹחַ לְפָתְחָה,
לְפָתְחָה אֶל הָאַיִן, אֶל הֶחָלָל שֶהִשְאַרְתָּ בְּנִי.