הָיִיתִי גֵּאָה בֱּבִטְנִי הַגְדֵלָה
עֵת הָרִיתִי אוֹתְךָ.
אָהַבְתִּי לָחוּש אֶת הוֹלֵם לִבְּךָ הַקָּטָן
תַחַת לִבִּי
פוֹעֲמִים בְּמַחְזוֹר חַיִים אֶחַד.
רָצִיתִי בַחֲמִימוּת רַחְמִי לְהַצְפִּינְךָ
מִקוֹר הַחוּץ,
אַךְ אַתָּה רָצִיתָ לָבוֹא.
תְּחִילָה, בְּאֶצְבָע קְטָנָה הִקַּשְתָּ קָלוֹת
כִּי רָצִיתָ לָבוֹא,
וּלְבָסוֹף, נִלְחַמְתָ בָּעַטְתָּ וּבָאתָ.
בָּאתָ אֵלַי אָהוּב וְאוֹהֵב,
זָקוּק וְנוֹתֵן
וְלִבּוֹת שְנֵינוּ פָּעֲמוּ זֶה לְיַד זֶה.
וְהָלַכְתָּ וּבָאתָ, וְהָלַכְתָּ וּבָאתָ
וְהָלַכְתָּ.
וְלִבִּי, מַחְסִיר פְּעִימוֹתַיו כִּי אֵין לוֹ תְּשוּבָה,
הוּא פּוֹעֵם וּמְחַכֶּה וְאֵין מַעֲנֶה,
כִּי רָצִיתָ לָבוֹא.
לוּ יָדַעְתָ כִּי תֵּלֵךְ בְּנִי,
הֲגַם אַז רָצִיתָ לָבוֹא?