לֵילוֹת

מְכַנֶּסֶת אֲנִי עֶדְרֵי עַצְבוּתִי
אֶל מִכְלְאַתַם לְעֵת לַיִל.
אוּלַי אֶעֱצוֹם עֵינַי
וַאֲנוּם.

עֶדְרֵי עַצְבוּתִי לְעֵת לַיִל,
כְּנוּסִים וּמְקֻבָצִים
מְעֵבֶר לִמרִישֵי עֵץ דְקִיקִים
שָם כָּלָאתִי אוֹתָם.

יֵש לֵילֹות בַּם מוּטְרֶדֶת שַלְוַות
עָדְרֵי עַצְבוּתִי,
מִתְנָעַרִים הֵם, רוֹקְעִים, פּוֹרְצִים מִכְלְאַתַם
עָטִים הֵם עָלַי.

וַאֲנִי, עֲטוּפָה בְּעַנְנֵי אָבָק
רְקִיעוֹתֵיהֶם.
אֵין רוֹעֶה לָהֵם וְאֵין מְכָנֵס
לְעֶדְרֵי עַצְבוּתִי לֶעֵת לַיִל.