עָמַד הַקוֹמַנְדְקַר מוּל שַעַר בֵּיתֶנוּ,
בְּזֵרֵי פְּרָחִים הָיָה הָאָרוֹן מְקוּשָט
וּבְּנִי בּוֹ הָיָה.
יָשְבוּ חַיָלִים וּפְנֵיהֶם פְּנֵי אֶבֶן.
אֲנִי אֶל בְּנִי דִיבַּרְתִּי,
אֶת הַפְּרָחִים לִטַּפְתִּי כִּמְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ.
לָחַשְתִּי אֵלַיו עֵת רָצִיתִי לִזְעוֹק,
בְּרוֹך הַפְּרָחִים לִטַּפְתִי עֵת רָצִיתִי לִמְעוֹך,
וּבִפְנֵי הָאֶבֶן שְרִיר לֹא זָע.
בְּכוּ יַלְדֵּי אֶבֶן שֶלִי
בְּכוּ עַל בְּנִי!