אֲבוּדָה

הֵם חַמְסוּ אֶת גוּפְךָ הַתָמִיר
וְגַזְלוּ אוֹתְךָ מִמֶנִי
לֹא נוֹתָר לִי דָבָר.

לֹא נוֹתָר לִי יַלְדוֹן בֶּן דְמוּתְךָ,
בְּעֵינַיו אֶרְאֶה אֶת עֵינֶיךָ
בִּחִיוּכוֹ אֶת חִיוּכְךָ.

נוֹתָר לִי רַק רֵיח גוּפְךָ הַמָתוֹק
בֵּין קִפְלֵי שְמִיכוֹתֶיךָ
הוֹלֵךְ וְנָמוֹג.

נוֹתָר לִי צְלִיל קוֹלְךָ לְעֵת עֶרֶב
"צֶה מָה יָאנג אִמא"?
הוֹלֵךְ וְנֶאֶלַם…

אַבְדוּ לִי כְּתֵפֶיךָ הָרְחָבוֹת לְחַבֵּק,
תַּלְתַלֶיךָ בַּם אוּכַל לְשָחֵק
לֹא נוֹתָר לִי דָבָר.

אֶקְלַע זִכְרוֹנוֹתַי לְזֵר,
אָנִיחוֹ כְּנֵר תָּמִיד לִמְרָאשוֹתַי
וְלֹא אָחוּש כֹּה אֲבוּדָה.